סלביאני תכשיטים בע"מ ואח' נ' כהן

החלטה

בפני בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית ומחמת העדר עילה.

רקע בקצרה:

התובע 2 (להלן: "סלוצקובצקי") הינו בעל מניות ודירקטור יחיד של התובעת 1 (להלן: "החברה"), שעיסוקה בייצור תכשיטי זהב ושיווקם בארץ ובחו"ל.

סלוצקובצקי ייצר את התכשיטים והנתבע (להלן: "כהן"), היה אחראי על שיווקם ומכירתם.

בהתאם לאמור בכתב התביעה, כהן היה שותף סמוי בחברה, וסלוצקובצקי החזיק ב- 500 מתוך 1,000 מניות החברה בנאמנות עבורו.

בין סלוצקובצקי לבין כהן התגלע סכסוך, בעקבותיו ביקשו השניים לסיים את יחסי השיתוף ביניהם בחברה, על דרך העברת השליטה בחברה למשיב. לא ברור מכתבי הטענות אם ההעברה בוצעה, אם לאו.

התביעה:

סלוצקובצקי עותר למתן פסק דין המורה לכהן להשיב לו המחאות שנמשכו ע"י החברה בסך כולל של 104,000 ₪ המצויות, על פי הנטען, בנאמנות בידי ב"כ של כהן, עו"ד בן-מאור. עסקינן בהמחאות, המשוכות על ידי החברה לפקודת ספקיה השונים של החברה, אשר הושבו לחברה ע"י הספקים כנגד החזרת הסחורות בעבורן נמסרו. (להלן: "ההמחאות").

הבקשה וטענות הצדדים:

כהן עתר לסילוק התובענה על הסף מחמת העדר עילה, מחמת העדר סמכות עניינית, ומפאת חוסר התאמתה להליך של המרצת פתיחה.

לטענת כהן, הסעד הנתבע על ידי סלוצקובצקי הינו במהותו צו עשה, שהסמכות לדון בו תלויה בהערכת שוויו. המבקש עצמו אמד את שווי הסעד בסך של 104,000 ₪, סכום המצוי בסמכותו הבלעדית של בית משפט השלום.

כן טוען כהן כי התובענה איננה מגלה עילה משפטית המוכרת בדין, ואף אם יוכיח סלוצקובצקי את מלוא העובדות הנטענות בה, עדיין לא יהא זכאי הוא לסעד לו עתר. עוד נטען כי הסעד המבוקש אינו מתאים להתברר בדרך של המרצת פתיחה, ואף מטעם זה יש להורות על סילוקה על הסף ולמצער על העברתה להליך בסדר דין רגיל.

לטענת סלוצקובצקי, הסעד לו עתר הינו "סעד של השבה בהתאם לדין החברות". חובת ההשבה של ההמחאות לחברה, הינו סעד הנתבע מהותית בהתאם לחובתו של כהן כבעל מניות וכנושא משרה בחברה במסגרת חוק החברות, עניין המצוי בסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי.

לטענתו, כהן הינו בעל מניות בחברה מכח כתב ההתחייבות והצהרת נאמנות מיום 1.6.09, הוא שימש בפועל כמנהלה ואף מחזיק ביפויי כח נוטריוני לפעול בשם החברה, ולפיכך חלות עליו הזכויות והחובות הנגזרות מחוק החברות הן כבעל מניות והן כנושא משרה.

דיון והכרעה:

לצד הוראותיו הכלליות של חוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984, בעניין הסמכות העניינית של בתי המשפט בתחום האזרחי, וההלכה לפיה הסמכות נקבעת בהתאם למבחן הסעד, (ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561), מצויות בחקיקה הראשית הוראות נוספות הקובעות סמכויות שיפוט ייחודיות לבתי משפט שונים בעניינים שיוחדו להם. במקרים בהם נקבעה סמכות שיפוט ייחודית לבית משפט כלשהוא, קבעה הפסיקה כי הסמכות תקבע בהתאם למבחן העילה. (ע"א 2846/03 אלדרמן, עו"ד נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529).

בין היתר נקבע כי לבית המשפט המחוזי מוקנית סמכות ייחודית לדון בענייני חברות, ובלבד שעילת התביעה תהא ייחודית לחוק החברות, התשנ"ט-1999, למשל, כאשר עסקינן בפירוק חברה, בתביעה שעניינה קיפוח בעלי מניות המיעוט וכו'.

עיון בכתב התביעה מעלה כי הרקע העובדתי לסכסוך מתבטא, אמנם, ביחסים שבין בעלי המניות בחברה, בין שהם רשומים ככאלה ובין אם לאו, ובמחלוקת עסקית שהתגלעה ביניהם, אלא שעילת התביעה איננה נובעת כלל מחוק החברות. העובדה שהניצים, או אחד מהם, הינם בעלי מניות בחברה ו/או שאחד מבעלי הדין הינו חברה, אינה הופכת באופן אוטומטי את הסכסוך לסכסוך מתחום דיני החברות. כתב התביעה לא כולל עילות הייחודיות לפקודת החברות, כגון: הסרת ו/או מניעת קיפוח ו/או העדפות מרמה וכו', שהרי המבקש, שרשום, לעת עתה וככל הנראה, כבעל המניות בחברה, עותר לסעד שיחייב את המשיב להשיב לו שיקים של החברה שמצויים ברשותו. עסקינן, איפוא, בסכסוך כספי רגיל מענייני דיומא, שאינו נכלל בנושאים המקנים סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט המחוזי מכח חוק החברות.

משלא מוקנית לבית המשפט המחוזי סמכות שיפוט ייחודית בתביעה, תקבע הסמכות העניינית בהתאם לשוויו של הסעד. בתובענה עתר סלוצקובצקי, כאמור, למתן צו עשה להשבת המחאות שסכומן הכולל 104,000 ₪. נוכח שוויין של ההמחאות מסורה הסמכות העניינית לבית משפט השלום.